יש לי כמה חוויות ילדות שהפכו להיות חלק ממי שאני היום ושהזיכרון המתוק שלהן ממשיך ללוות אותי תמיד-
לנצח תהיה לי חיבה גדולה לצמר גפן מסוכר או ענן על מקל, כמו שהילדים שלי קוראים לזה היום, וגם לתפוח אדום על מקל, מלא בצבע מאכל ממותק ולסוכריית תרנגול אדומה.
פארק הירקון ופינת החי שבו גם הם מקומות כאלה שתמיד מחזירים אותי אחורה ומעלים בי תחושת נוסטלגיה טובה. וגם "שבט החורש" של הצופים, שנמצא ממש לא רחוק משם.
להיזכר בכיכר מלכי ישראל, שהפכה כבר מזמן לכיכר רבין, ובכל האירועים שהיינו חוגגים בה, תמיד יעלה חיוך על שפתיי- איך בשבוע הספר היינו מקימים בהתלהבות רבה דוכנים ומוכרים את הספרים והקסטות אחד לשני ואיך כל יום עצמאות היינו נפגשים כולם, עם המון ספריי קצף וזיקוקים.
וגם דיונות חול מחזירות אותי אחורה ומעוררות בי תחושות דומות. כמה שאהבתי להתפלש בהן, לטפס ולהידרדר במורדותיהן, ואיך זה שלא הייתי צריכה הרבה יותר מזה כדי פשוט להיות מאושרת. זו הייתה ללא ספק אחת מפעילויות הילדות האהובות עליי.
עכשיו, כשאני אמא, אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מנסה להעביר לקטנים הפרטיים שלי קצת מאותם רגעי ילדות קסומים שאני זוכרת, בתקווה שאולי גם הם יקחו אותם הלאה איתם לבגרות וינצרו את התחושות המתוקות מתוקות האלה שהם מעלים בי.
אז לאחרונה החלטנו לנסוע לדיונה אחת ענקיסטית, שנמצאת ממש ליד אשדוד. כי אם כבר בחול עסקינן, למה לא לבלות יום שלם ברולס רויס של ארגזי החול, בהתפלשות אין סופית בהר ענקי וכייפי שרגע אחרי שמתגלגלים ממנו, כל מה שבא לעשות זה רק לטפס עליו שוב. ושוב. ושוב.
הדיונה הגדולה נמצאת ב"פארק החולות", בקצה הדרום מזרחי של העיר אשדוד. מדובר בהר של ממש, שמתנשא לגובה של 35 מטר של חול. מה שאותי תמיד הלהיב במיוחד בדיונה הוא העובדה שבהתחלה היא לא נראית כל כך גדולה ומרשימה, אבל ככל שמתקרבים אליה ומתחילים לטפס, מבינים וקולטים במה בדיוק מדובר. לא הצלחתם להבין? סעו לשם ותחוו בעצמכם!
כמגיעים לראש הדיונה, אחרי שמתפעלים מכל הנוף שמסביב ומהגובה, אין כמו להתחיל פשוט לרוץ ולהתגלגל בחול ממש עד התחתית. זה באמת אחד הדברים הכיפיים שאפשר לעשות, במיוחד עם ילדים.
החול הבהיר חושף המון עקבות של בעלי חיים, ואפשר להעביר זמן איכות נכבד בהתחקות אחרי עקבות שונות ומשונות וחיפוש אחר בעליהן. אנחנו מצאנו עקבות של חיפושית, מכרסם כלשהו, ציפורים ואפילו אחת שנראתה כמו עקבה של צבי או שועל מצוי.
כמו שציפיתי, נרשמה הצלחה גדולה בקרב זאטוטיי הפרטיים וגם בקרב האחיינים המתוקים שלי. התמונות מהביקור האחרון לא שרדו את מבחן המכשיר הסלולארי, אז צירפתי כמה ישנות יותר.
בתכלס-
איך מגיעים? רושמים ב- waze חניון השקמים. מחנים את הרכב בחניון שנמצא בשטח, סמוך לתחנת הרכבת עד הלום. ממש באזור החניה יש גם כמה שולחנות קק"ל, מתחת לעצי שקמה גדולים. אפשר לעצור לפיקניק, לפני הטיפוס הגדול
הגעה אל הדיונה הגדולה- חפשו את סימון השבילים הירוק. הליכה קלילה ומישורית של 500 מטר תוביל אתכם לדיונה, שתתגלה ממש ממולכם
כמה זה עולה לנו- כלום. הכניסה חופשית לכולם
מתי להגיע- הביקור בדיונה מומלץ בכל ימות השנה
למי מתאים? לכל מי שיש לו כח לטפס על ערימת חול ענקית
מה להביא- נשנושי פיקניק, מחצלת, אפשר להביא דליים וכפות לחול וגם גלשנים מספוג, כדי לגלוש בירידות בכיף
רעיונות לטיולי המשך באזור- אפשר להמשיך לפארק עד הלום היפה, שנמצא ממש קרוב, לאזור נחל שורק או אפילו לחוף פלמחים הנהדר
אז שיהיה מסע כייפי בחזרה לילדות ואל תשכחו- חול תמיד אפשר לנקות!!
אם אתם עדיין לא חברים בקהילת לימונצ'לו, אשמח שתיכנסו לקישור המצורף ותצטרפו, כך תוכלו לקבל ממני המלצות לאטרקציות וטיולים סופר שווים עם הילדים ובכלל, הרבה מהם חינמיים לגמרי.
מוזמנים גם לעקוב אחרי באינסטבלוג של לימונצ'לו- לחצו כאן.
לימונצ'לו- טיולים עם הילדים וחוויות של אמהות 
איזה פוסט יפה, עושה חשק (חבל שאני גרה בצפון) 🙂
אהבתיאהבתי