מוזיאון הטבע בתל אביב ועוד קצת

תום שלי הוא ילד טבע. במלוא מובן המילה. ברור לי שאין כמעט ילד שלא אוהב חיות ומרחבים ירוקים, אבל הוא באמת משהו מיוחד. מהרגע שלמד ללכת, היה סיכוי יותר טוב למצוא אותו מטפס על איזה עץ מאשר דורך על האדמה (מישהו אמר מוגלי ולא קיבל?).

בכיסים שלו, מאז ומתמיד, אפשר למצוא מלא "גולגולים" או פירות בוסר קטנים שהוא קטף מהשיח של שמוליק השכן.

כל יום, אבל באמת כל יום, הוא יחזור מהגן עם סיפור על חרק שמצא בחצר או על קן נמלים שתצפת עליו כל הבוקר.

יש לו את זה בגנים. לסבתא שלו יש חוות חיות ("החווה של נטע" באבן יהודה, עליה בטוח ייצא לי לספר בפוסט אחר), שתום מתייחס אליה לגמרי כממלכה שלו, לא מפספס אף שבוע כדי להגיע לשם לעזור, להאכיל, לטפל וללטף. כרגע הוא חזק בתקופת העכברים ויש לו בחווה פינה של עכברים מכל מיני סוגים שהיא לגמרי שלו. סבתא נטע גם הטמיעה בו חזק את האהבה לעולם הצומח, ואני ממש רצינית כשאני כותבת שיש לו ידע של בנאדם בוגר בתחום. הרבה פעמים אני לא בטוחה לאיזה סוג משתייך עץ מסוים שאנחנו רואים, והכי פשוט לי זה להתייעץ איתו.

לכן, כשהתחלתי להתלבט עם עצמי לאן כדאי לקחת אותו במסגרת יום כיף שהוא רק של שנינו, לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי. מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב נראה לי כמו מקום בילוי מושלם עבורו. ותכלס גם עבורי.

לא טעיתי. הבחירה התבררה כמושלמת. המוזיאון ממוקם בתוך שטחה של אוניברסיטת תל אביב וכבר מבחוץ מדובר במבנה מעורר השראה בצורת תיבה, כנראה תיבת נוח. בתוך המוזיאון 4 קומות שונות, כשבכל קומה מספר תערוכות מסקרנות.

תום ואני התבוננו בסקרנות במיצגי תערוכה המסבירה על הצורה, המבנה והתפקוד של בעלי חיים שונים שמתגוררים בסביבה זהה, איך הם נעים ואיך המבנה שלהם עוזר להם לתפקד בסביבה בה הם חיים.

זכינו גם להצצה בעולמם המרהיב של החרקים, או כמו שתום החרקטוגלוג הבכיר תיקן אותי- "אמא, צריך להגיד פרוקי רגליים".

צפינו בשני סרטים קצרים המכניסים לאווירה ומספרים בצורה כזאת או אחרת את סיפורו של הכדור עליו אנו חיים.

הבטנו מהופנטים באוסף מרשים לכל הדעות של מגוון חיות, שחלקן כבר מזמן נכחדו.

ראינו גם המון מוצגים המספרים את סיפור התפתחות האדם והיכולות השונות שלו- כלי ציד, כלי מלחמה, כלים להכנת אש ועוד הרבה אחרים.

שיא ההתלהבות של תום הייתה משלד עצום של לוויתן מסוג מינקי או כמו שאחד המדריכים החביבים אמר "לוויתן גוץ". באמת שמדובר בדבר שמלהיב לראות ושלא יצא לנו לראות לפני.

---

בתכלס-

מדובר במוזיאון שעומד באותם הסטנדרטים ואפילו מתעלה על חלק ממוזיאוני הטבע הגדולים באירופה, לפחות אלו שלי יצא לבקר בהם. המבנה מרשים ובתוכו מיצגים סופר מעניינים ומדריכים שלהוטים לספק הסברים לכל מי שרוצה ומתעניין.

כרטיס עולה 50 ש"ח לאדם, עד גיל 5 הכניסה בחינם.

המוזיאון נגיש לבעלי מוגבלויות ולעגלות תינוק. כיף ונעים להסתובב בתוכו.

קיימת במקום מרפסת חיצונית עם נוף מרהיב של העיר ושולחנות וכיסאות להפסקות נשנושים חיוניות.

חניה- יש חניון צמוד, חניה בתשלום נוסף.

כמה זמן מספיק- אנחנו העברנו במוזיאון שעתיים וחצי בלי שהרגשנו שהזמן עבר.

כמה נהנינו- מאוד מאוד.

---

רעיון להמשך יום הכיף-

החלטתי לוותר על הפסקת אוכל במקום ולהמשיך עם תום להפסקת צהריים קצת אחרת. נסענו לשוק הכרמל, שנמצא במרחק של רבע שעה נסיעה. חנינו בחניון הצמוד לאחת מכניסות השוק והתחלנו בסיור מטעמים- כל אחד מאיתנו בחר במאכלים שבהם חשק.

תום בחר בתאנים מתוקות ובשלות,

בגוש גבינה שקנינו בחנות הגבינות השווה של השוק (היה קשה לבחור!),

בזיתים שחורים גדולים,

ובכוס לימונדה טבעית.

אני הלכתי על איקרה לבנה,

והוספתי לנו גם בגט ובייגל, שיהיה על מה למרוח.

לקינוח בחרנו בדוכן של סוכריות הגומי כמה סוכריות במשקל. קניתי לתום גם סוכריית תרנגול אדום על מקל (זוכרים?) שאני לא מצליחה למצוא בשום מקום אחר ויש לי אליה חיבה מיוחדת עוד מהילדות שלי.

יצאנו מהשוק ועשינו לנו פיקניק על המדשאה שקרובה לחניון.

היה כיף ממש.

אנחנו צריכים לעשות את זה יותר.

---

אז תיהנו לכם במוזיאון ואשמח לשמוע איך היה (אם במקרה המשכתם לשוק וגיליתם דברים מעניינים, אל תשכחו לשתף אותי!)

ואם אתם עדיין לא חברים בקהילת לימונצ'לו, אשמח שתיכנסו לקישור המצורף ותצטרפו, כך תוכלו לקבל ממני המלצות לאטרקציות וטיולים סופר שווים עם הילדים, הרבה מהם חינמיים לגמרי.

מוזמנים גם לעקוב אחרי באינסטבלוג של לימונצ'לו- לחצו כאן.