תגידו צ'יזזזזזזז

אני מאוד אוהבת לתעד רגעים טובים של החיים, לצלם. לא שאני מקצועית או משהו, אבל כן ממש אוהבת. נדמה לי שאני בין היצורים האנושיים האחרונים שלא רק שומרים קבצים על המחשב אלא ליטרלי מפתחים תמונות כל חודשיים- שלושה, מנסים לשמר חוויות בתוך דפי אלבומים, להבטיח שתמיד יהיה לאן לחזור, שהרגעים האלה לא ילכו לאיבוד אי שם, בנבכי הזיכרון.


הכל התחיל כשהייתי בת שש או שבע וקיבלתי מההורים שלי מצלמה ראשונה במתנה. היא הייתה אדומה ומלבנית, ושלי. רק שלי. אני זוכרת שבכל פילם היו בול 36 תמונות ואלמנט ההפתעה שיחק תפקיד מרכזי בסיפור- לא ראיתי מה צילמתי ולא יכולתי לערוך מראש. כל חודש מחדש הייתי מחכה בהתרגשות כדי לאסוף את הפילם המפותח ולגלות תמונות שהצליחו לתפוס רגעים של ילדות שאת חלקם הספקתי לשכוח ברגע שלחצתי על כפתור הצילום. תמיד היו שם תמונות של חברים מבית הספר ונכנסו גם כמה צילומים של הכלבה והחתולה, אהבתי לצלם גם את שרון אחותי וכל מיני משחקים ששיחקנו למטה, בחצר של הבניין.


מאז שגיל שלי נסגרה על כל עניין המוטוריקה והתפיסה, היא דבוקה באופן כמעט אובססיבי למצלמה של הסמסונג שלי. מגיל שנה בערך, ברגעים בהם הפלאפון שלי מוצא את עצמו נתון לחסדיה, היא יכולה ללחוץ על כפתור הצילום אולי 100 פעמים בדקה. בהתחלה הלחיצות האלה היו ממלאות את הגלריה שלי במאות תמונות שחורות, עד שלאט לאט התפקס שם משהו והתחלתי למצוא פתאום רגעים יפים, כאלה שלא אני צילמתי. כך יצא שכשחשבתי על רעיון למתנה עבורה לכבוד יום הולדת 3, מהר מאוד היה לי ברור שהילדה בשלה למצלמה משלה. היום מתפתחים מהר יותר, וגם די היה בא לי שתשחרר לי את הזיכרון. מה גם שכל העניין הזה שלה בצילום החזיר אותי אחורה, למצלמה האדומה שלי ולהנאה הרבה כל כך ששאבתי מכל העסק. רציתי להעביר את החוויה גם לה, בצורה משודרגת ותואמת לתקופה, כמובן.


הרעיון התברר כהצלחה מטורפת, גיל והמצלמה כמעט בלתי נפרדות ואפילו יש תוצרים ראשונים. הנה כמה צילומים נבחרים של מה שהיא בחרה בינתיים לתעד, של הזיכרונות שהיא רוצה לשמר.

2018-06-16 19.30.45

2018-06-16 19.31.51

2018-06-16 19.35.19

2018-06-16 19.39.28

2018-06-16 19.32.39

2018-06-16 19.34.10

הוספתי גם צילום אחד של המצלמה עצמה, שהיא אגב מומלצת מאוד לטעמי וידידותית לזאטוטים שנוהגים להפיל בתדירות גבוהה כל מה שבא ליד.

2018-06-16 20.00.59


אם אתם חושבים על דרך שבאמצעותה תוכלו להבין קצת יותר איך הקטנים שלנו רואים את העולם או אם במקרה אתם מחפשים רעיון למתנה עם ערך מוסף (שמתאימה גם לילדים קצת יותר גדולים), קבלו ממני המלצה חמה.

ואם אתם עדיין לא חברים בקהילת לימונצ'לו, אשמח שתיכנסו לקישור המצורף ותצטרפו, כך תוכלו לקבל ממני המלצות לאטרקציות וטיולים סופר שווים עם הילדים, הרבה מהם חינמיים לגמרי.

מוזמנים גם לעקוב אחרי באינסטבלוג של לימונצ'לו- לחצו כאן.

10 תגובות בנושא “תגידו צ'יזזזזזזז”

  1. איזה רעיון מעולה לתת לילדים מצלמה. אני קנאית ממש למצלמה הגדולה שלי ועד עכשיו לא שחררתי, לא נתתי לילדים לצלם. הם קצת גדלו ועכשיו כבר יכולים להחזיק בזהירות משהו גדול כזה וגם מבינים מה זה עושה, אז מדי פעם אני מרשה להם. היה יפה לראות את התמונות שיצאו להם, לראות את העולם דרך עיניהם.
    וגם אני זוכרת היטב את ההתרגשות והציפייה לסרט הצילום המפותח של 36 התמונות. איזו נוסטלגיה.

    Liked by 1 person

    1. ת'אמת שלא חשבתי על זה.. אולי אם היא תמשיך לגלות התלהבות כה רבה נעבור גם למצלמת ראש. מעניין להציץ בנקודת המבט שלהם על החיים מהזווית הזו..

      אהבתי

  2. הרעיון לתת מצלמה בידיים של ילדים צעירים הוא מאוד מוצלח, ואין ספק שהמוטוריקה היא סמן מתי אפשר. גם אנחנו נתנו מצלמה למי שהיה מעוניין בגיל צעיר. הגיק המשפחתי הסתובב עם המצלמה שלנו בגיל 5 בשוק בתאילנד וקצר חיוכים מהמוכרים תמונות שאף אחד אחר לא קיבל. זוהי גם הצצה מרתקת לנקודת המבט שלהם. האם אפשר לדבר על תוצרים בגיל 3? או רצון לתעד זכרונות? אני לא בטוחה שילדים בגיל 3 הם בעלי יכולת הפשטה כזאת – אבל הכאן ועכשיו בהחלט קיים.

    אהבתי

    1. נכון, את צודקת, אולי עדיף לא להתייחס לתיעוד של הכאן ועכשיו כתוצרים. אני פשוט מאוד נהנית מהתוצאות ומההצצה שניתנה לי לראיית העולם מהזווית שלה

      אהבתי

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s